א. אמא! הלוא לך ייקרא אשת חיל /  

   זכורה את, טורחת וזריזה כאיל

     ויסלח לי מחבר השיר שולמית, שכן / 

     לאמא שלי היה גם יופי וגם חן     

ב.  יום יום, נטלת מעות מתיק אבינו  

           כילדים תמימים, עלייך זעמנו             

  ברבות הימים, כפרתך הבנו 

               לעני ולאלמנה, אחרייך עקבנו             

ג. לגוזלייך העשרה, רבה אהבתך 

    כיחיד היה כל אחד, בעולמך

    ככל אמא, אך שונה מכל אמא

    יותר זכה, שמעון לאהבה חמה

ד. כתונת פסים עשית, כמו יעקב ליוסף

    אפודה לבנה ושכמיה חומה ארגת בכוסף

    דייסת חיטים, דבש ומיטב המזון שקדת

    והכנת לכולם ובראשם, לשמעון.

ה. למרחוק, לפנייך הקדימה חוכמתך

    מטעמייך בפי כל אורח, לשבחך

    ובלילות חורף, נדדה שינתך

    על העני והרעב היה צערך

ו. הנה את בחלום מדלגת בין כולנו

   מצווה, מברכת וגם מזהירה אותנו

   צר לי עלייך אמא, שהלכת מעמנו

   בטרם נפצה אותך ולו מעט משלנו

[פורסם בכתב-עת 'אפיריון' ב- 07.07.07, שבו נכתב (תמוז תשס"ז), מחבר השיר הוא בנה של אמא זוהרה]

אמא ככל אמא, אך אמא יותר מכל אמא

על אימא כאשת-חיל כמוך, אמר שלמה החכם מכל האדם:

"עוז והדר לבושה… פיה פתחה בחוכמה… ואת עלית על כולנה"

היופי…החוכמה…החן

"לולא חוכמתך אימא יקרה, אז אבדתי בבורותי ובעוניי כמו רבים"

אשריני שנפלתי בחלקך וזכיתי להלל אותך בארץ – הקודש

האחד מתוך העשרה שלך ויחיד מתוך מאות ילדי עיירתי "גוראמה".